4b תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר לְעוֹלָם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבָּנִין וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֵם אֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה תוֹרֵם. וְאֶת שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה אֵינוֹ תוֹרֵם. הָתִיבוּן הֲרֵי גוֹי שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה וְתוֹרֵם. רִבִּי יוּדָה בְשֵׁם רִבִּי הִילָא וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא אֶת שֶׁהוּא בִנְשִׂיאַת עָוֹן תּוֹרֵם וְאֶת שֶׁאֵינוֹ בִנְשׂיאַת עָוֹן אֵינוֹ תוֹרֵם. הָתִיבוּן הֲרֵי גוֹי אֵינוֹ בִנְשִׂיאַת עָוֹן וְתוֹרֵם. וְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה גוֹיִם אֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה. תַּמָּן לְהַכְשִׁיר וְכָאן לִתְרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני בשם ר''מ וכו'. החי סוגיא כולה גרסינן לה בפ' י''ג דיבמות בהלכה ב':
התיבון הרי עכו''ם. דלאו בר נשיאות עון הוא ואפ''ה תורם את שלו ולא משני מידי אהא:
ה''ט דר''מ דכתיב ולא תשאו עליו חטא וכו'. לאפוקי קטן שאינו בנשיאות עון דלאו בר עונשין הוא עד שיביא שתי שערות:
ר' אבין בר כהנא בשם ר' הילא. גרסי' כמו שהוא ביבמות:
ומשני תמן להכשיר לענין הכשר הוא דקתני ר' הושעיא דאין להן מחשבה ומשום דעכו''ם לאו בר מקבל טומאה הוא הלכך מחשבתו לענין הכשר לקבל טומאה לאו מחשבה היא וכאן לתרומה מחשבתו מחשבה דשייך הוא בתרומה דנפשיה. אבל קטן לא שייך ביה מחשבה כלל:
התיבון הרי עכו''ם שאין כתוב בו מחשבה ותורם. בשלו כדתנן לקמן סוף פ''ג העכו''ם והכותי שתרמו תרומתן תרומה. וגרסי' הכא להא דכתיב בספרים לקמן ותני ר' הושעיא וכו' וכן הוא ביבמות. כלומר והא קתני לה ר' הושעיא בהדיא דעכו''ם אין להן מחשבה ואמאי תרומתן תרומה:
את שכתוב בו מחשבה וכו'. כלומר דשייך ביה מחשבה לאפוקי קטן דאין לו מחשבה כדתנן בפ''ג דמכשירין ומייתי לה לעיל בהלכה א' חש''ו יש להן מעשה ואין להן מחשבה:
ר' אבין בשם רבנין. והתם גריס דר' יוסי קאמר לה בשם ר' הילא טעמא דר''מ דכתיב גבי תרומה ונחשב וגו' ולא תשאו עליו חטא:
רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רַב כַּהֲנָא כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר אֵינוֹ תוֹרֵם אֵינוֹ מַקְדִּישׁ. וְלָמָּה לֹא אָמַר כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר תּוֹרֵם מַקְדִּישׁ. בְּגִין דְּרִבִּי יוּדָה דְּרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר תּוֹרֵם וְאֵינוֹ מַקְדִּישׁ. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ כְמַה דָּמַר אֵינוֹ תוֹרֵם מַקְדִּישׁ וּמָהוּ מַקְדִּישׁ עוֹלָה וּשְׁלָמִים. לְהָבִיא חַטָּאת חֵלֶב אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאת חֵלֶב. חַטָּאת דָּם אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאת דָּם. מָהוּא שֶׁיָּבִיא קָרְבַּן זִיבָה וְקָרְבַּן צָרַעַת מֵאַחַר שֶׁהוּא חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן מֵבִיא. פְּשִׁיטָא לָךְ שֶׁהוּא מֵבִיא. מָהוּ שֶיֵּעָשֶׂה בָּהֶן שָׁלִיחַ. מֵאַחַר שֶׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן הוּא נַעֲשֶׂה בָּהֶן שָׁלִיחַ אוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְכָל הַדְּבָרִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בָהֶן שָׁלִיחַ. הָתִיב רִבִּי יוּדָן הֲרֵי יֵשׁ לוֹ טֵבֵל דְּבַר תּוֹרָה אֵינוֹ פּוֹטֵר טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. וְכָאן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ. מָהוּ שֶׁיָּבִיא בִּיכּוּרִים כְּרִבִּי יוּדָה דּוּ אָמַר הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי הַגְּבוּל אֵינוֹ מֵבִיא כְּרַבָּנִין דּוּ אָֽמְרִין הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ מֵבִיא. מָהוּ שֶׁיָּבִיא חֲגִיגָה מֵאַחַר שֶׁהוּא חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא מְשַׁנֵּיהוּ לְשֵׁם שְׁלָמִים מֵבִיא. מַהוּ לְהָבִיא פֶּסַח. מֵאַחַר שֶׁהוּא חוֹבָה לֹא יָבִיא אוֹ מֵאַחַר דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא מֵבִיא אָדָם פֶּסַח בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁנָה וּמְשַׁנֵּהוּ לְשֵׁם שְׁלָמִים מֵבִיא. מָהוּ שֶׁיָּבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי מֵאִיר מִכֹּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם הוּקְּשׁוּ מַעְשְׂרוֹת זֶה לָזֶה כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. מָהוּ לַעֲשׂוֹת תְּמוּרָה אִין סָבַר רִבִּי מֵאִיר הוּקְּשׁוּ כָּל הַמַּעְשְׂרוֹת זֶה לָזֶה כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כָּךְ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. וְיִסְבּוֹר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה לִמֵּד עַל כָּל הַקֳּדָשִים לִתְמוּרָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כְשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כָּךְ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מֵמִיר בּוֹ כָּךְ אֵינוֹ מֵמִר בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. מָה הוּא שֶׁיְּהוּא חַייָבִין עַל 5a קֳדָשָׁיו מִבְּחוּץ כַּהֲנָא אָמַר אֵין חַייָבִין עַל קֳדָשָׁיו מִבְּחוּץ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר חַייָבִין. וְהָדָא דְכַהֲנָא פְלִיגָא. דְּרִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. וְתֵימַר אָכֵן כְּמָאן דְּאָמַר מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהנא אמר אין חייבין. ואפילו הגיע לעונת נדרים והקדיש דקסבר מופלא הסמוך לאיש לאו דאורייתא דהא דדרשינן מאיש כי יפליא מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא:
חייבין. דסברי מופלא הסמוך לאיש מדאורייתא:
והדא דכהנא פליגא דר' יודה. דקאמר במתני' דפוטר טבלו ד''ת דתרומתו תרומה ואת אמר הכין בתמיה דאין נדרו והקדישו מן התורה אלא מדרבנן וא''כ היכי אתא גברא דרבנן ומתקן טיבלא דאורייתא אלא ודאי דפליג וכן נמי קשיא על כהכא מדר' יוסי דמתני' אלא הואיל ור' יודה ת''ק דמתני' נקט לר' יודה ומשני דהא ל''ק דכמ''ד לעיל בפ''ו דשביעית דמאליהן קיבלו את המעשרות והתרומות בבית שני וא''כ מתני' נמי בתרומה דבזמן הזה מיירי דמדרבנן היא:
פשיטא לך. וקאמר הש''ס דהא פשיטא שהוא מביא ואע''פ שהוא חובה מ''מ הרי שייך בהן אלא הא דקמיבעיא לן מהו שיעשה בהן שלוח לאחרים להביא בשבילן קרבן זיבה וקרבן צרעת מי נימא מאחר שהוא שייך בהן נעשה שליח או דילמא מאחר שבכל התורה כולה אין שליחות לקטן אף בהן אינו נעשה שליח:
כדברי מי שהוא אומר. למאן דס''ל דקטן אינו תורם ס''ל נמי דאינו מקדיש ולקמן מפרש לה:
ולמה לא אמר וכו'. דהו''ל לסיים ולומר ג''כ דלדברי האומר תורם מקדיש ומשני דלא מצי למימר הכי בגין דר' יודה דס''ל אע''פ שהוא תורם אינו מקדיש וטעמי' דר' יהודא דס''ל מאת כל איש אנדבות דהקדש קאי:
ור' יוחנן. פליג אר' אחא דאפילו למ''ד אינו תורם הקדישו הקדש דשאני תרומה דמיעטיה קרא:
ומהו מקדיש. וקאמר עולה ושלמים כלומר קרבן נדבה אבל לא קרבן חובה כדמסיק להביא חטאת חלב וחטאת דם אינו יכול שאין לו דלאו מחויב חטאת הוא:
מהו שיביא קרבן זיבה וקרבן צרעת. מי נימא דמאחר שהוא חובה אינו מביא או דמאחר שהוא מטמא בהן דקטן אפילו בן יום אחד מטמא בזיבה וכן בצרעת מביא:
מהו שיהו חייבין על קדשיו מבחוץ. כן הוא ביבמות כלומר אם הקדיש הקטן ואכל הגדול או שהקריבן בחוץ מהו שיהא חייב עליהן:
התיב ר' יודן. דמאי קא מיבעיא לך ודאי אינו נעשה שליח אף בהן דהרי יש לו טבל ד''ת דתבואה של קטן חייבת בתרומות ומעשרות ואינו פוטר טבלו דבר תורה כלומר דאפ''ה אינו יכול להעשות שליח לפטור טבל של אחרים מה שהוא מד''ת דבשל אחרים ודאי אין תרומתו תרומה מטעמא דאין שליחות לקטן:
וכאן. וא''כ ה''ה כאן נמי דאע''פ שהוא שייך בהן אינו נעשה שליח לאחרים:
מהו שיביא. הקטן ביכורים וקאמר דתליא בפלוגתא דר' יודה ורבנן דפליגי בסוף בכורים ובפ''ד דחלה דרבנן סברי הבכורים כקדשי המקדש הן וניתנין לכל כהן ואפילו לשאינו נזהר לאכול חולין בטהרה ור' יודה ס''ל אין נותנין ביכורים אלא לחבר שאוכל חולין בטהרה דהואיל ולא עביד בהו עבודה חייש דילמא לא מיזדהרי בהו ולדידיה הרי הן כקדשי הגבול שאינן ניתנין לכל כהן וה''ה דקטן אינו מביא אותן כמו שאינו מביא שאר קדשי גבול למאן דאית ליה אינו תורם ולרבנן מביא:
מהו שיביא. הקטן קרבן חגיגה מי נימא מאחר דחגיגת יו''ט הראשון חובה היא אינו מביא או דילמא מאחר שהוא משנהו לשם שלמים כלומר דיוצא בהן משום שלמי שמחה דבמקום שיש בשר לאו חובה הן וכדאמרינן בפ''ק דחגיגה ויכול הוא להביא:
מהו להביא פסח וכו' ומשנהו לשם שלמים. דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ושלמים באין נדבה ומביא. ולא איפשטו כל הני בעיי:
מהו שיביא מעשר בהמה. וקאמר ואין יסבור ר''מ מכל מעשרותיכם הוקשו מעשרות זה לזה כשם שהוא אינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה. כצ''ל וכן הוא ביבמות. כלומר ואם הוא כך דיסבור ר''מ להך הקישא דדרשינן מכל מעשרותיכם דהוקשו המעשרות זה לזה דממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא מעשר בהמה וכו' כדאמרינן ברפ''ט דבכורות אם כן הוא הדין נמי דס''ל דהוקשו גם לכך דכשם שאין הקטן מביא מעשר דגן כדאמר ר''מ לעיל דלעולם אין תרומתו תרומה וה''ה למעשר וכך אינו מביא מעשר בהמה:
מהו לעשות תמורה. אם המיר הקטן מהו שיהא תמורתו תמורה וקאמר דהא נמי תליא בפשיטותא דמעשר בהמה דאם סבר ר''מ הוקשו כל המעשרות זה לזה. וכצ''ל כדלעיל כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה. ויסבור כר''ש וכו' אלא כשם שהוא אינו מביא וכו' כך הוא אינו מביא וכו' כשם שאינו מביא מעשר בהמה וכו' וכ''ה שם וכלומר דהא הואיל וכבר נפקא לן מהקישא דאינו מביא מעשר בהמה א''כ ממילא אינו עושה בו תמורה דעיקר תמורה במעשר בהמה היא דכתיבא אלא דמשום הא בלחוד אכתי איכא למימר דלא נפקא לן אלא דאינו עושה תמורה במעשר בהמה הואיל ואינו מביא ומנלן לכל הקדשים דאין תמורת הקטן תמורה להכי קאמר דאם יסבור נמי כר''ש דקאמר בסוף פ''ק דתמורה דמעשר בהמה לימד על כל הקדשים לתמורה דאמר שם מעשר בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבנות צבור וכו' והשתא שפיר נפקא לן לכל הקדשים דכשם וכו' כדאמרן:
משנה: אֵין תּוֹרְמִין זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן וְלֹא עֲנָבִים עַל הַיַּיִן וְאִם תָּֽרְמוּ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תְּרוּמַת עַצְמָן בָּהֶן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין תורמין זיתים על השמן. דין התרומה שמפרישין אותה מן הזיתים ומן הענבים וכיוצא בהן בשאר הפירות ואם לא הפרישה מן הזיתים והענבים מפריש מן השמן והיין ואם יש לו זיתים וענבים לתרום אותן ויש לו ג''כ שמן ויין לתרום שלא תרמן בעודן פירות לא יתרום מן הזיתים על השמן כדי תרומת שתיהן וכן מן הענבים על היין וקאמר בגמרא מפני גזל השבט:
תרומת עצמן בהן. אין כאן תרומה אלא מה שתרם על הזיתים בלבד ולא מה שתרם על השמן דאותה אינה תרומה:
ובה''א אין תרומתו תרומה. כלל ואפי' מה שתרם על הזיתים הואיל ותרם עמה גם על השמן:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי גֶזֶל הַשֵּׁבֶט. מָהוּ מִפְּנֵי גֶזֶל הַשֵּׁבֶט. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה מִפְּנֵי הַטּוֹרַח. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה שְׂעוֹרָה שֶׁל אוֹרֶז נַחַת רוּחַ הוּא לְאָדָם לִהְיוֹת כּוֹתֵשׁ כָּל שֶׁהוּא. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה שִׁבֳּלִים. עַד כָּאן קַשָּׁן. רִבִּי חֲנִינָא רִבִּי מָנָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִתְרוֹם לְפִי שֶׁמֶן וְאֵינוֹ תוֹרֵם אֶלָּא לְפִי זֵתִים. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁתָּרַם לְפִי שֶׁמֶן. כְּדוֹן עֲבַד כֵּן זְמָן חוֹרָן לָא עֲבַד כֵּן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְחַבְרֵיהּ חָמִי לֵיהּ וְאוֹמֵר זֶה מִתְכַּוֵין לְרַבּוֹת וַאֲנִי אֵינִי מִתְכַּוֵין לְרַבּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא עוד. אלא דאיכא למיחש דחבריה חמי ליה שתורם מהזיתים על השמן ומוסיף ויאמר זה מתכוין לרבות בתרומה ולתרום בעין יפה ואני איני מתכוין לרבות אלא תורם אני כבינונית אחד מחמשים ולא ידע שמה שהוסיף זה הוא בשביל להשלים שיעור התרומה כפי שהיא עולה להשמן ואתי לידי תקלה:
גמ' תמן תנינן. לקמן בסוף פרקין אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו וכו' וקתני התם ואם תרם תרומתן תרומה והכא את אמר הכין לב''ה דאף בדיעבד אין תרומתן תרומה הא כאן ג''כ מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו ואמאי בדיעבד לא ליהוי תרומה:
מפני גזל השבט. ומפרש ואזיל:
מפני הטורח. שמטריח את הכהן לכתוש הזיתים ולדרוך הענבים ובמתני' דלקמן בשאר פירות מיירי:
הגע עצמך שהיתה שעורה של אורז. ודרך לכותשה א''כ מצינו גם בשארי דברים מפני הטורח ומאי שנא זיתים וענבים דנקט ומשני התם טרחא כל דהוא הוא דהויא ונחת רוח הוא לאדם להיות כותש כל שהוא ואינו מקפיד הכהן על זה:
הגע עצמך שהיתה שבלים. ותרם מהן על החטים ואיכא טרחא יתירה לדושן כמו בזיתים וענבים:
עד כדון קשי ר' חנינא. כלומר עד כאן הוקשה ר' חנינא על הטעם שאמר:
ר' מנא לא אמר כן. לא פירש להא דקאמר ר' יוחנן מפני גזל השבט כדפירש רבי חנינא אלא דכגוזל ממש הוא להכהן:
שהוא מבקש לתרום לפי שמן. כלומר שבדין הוא שתהא התרומה על השמן מהשמן עצמו לפי חשבון השמן וכשתורם עליו מן הזיתים אינו תורם אלא לפי הזיתים והרי כאן פסידא להכהן:
הגע עצמך שתרם לפי שמן. מן הזיתים והוסיף עד שתהא התרומה על השמן לפי השמן ואין כאן גזל ואמאי קתני סתמא אין תרומתו תרומה ומשני דאפ''ה חיישינן דעד כדון עבד כן עכשיו הוא שעושה כך ובזמן אחר לא יעשה כן ויתרום שתי מדות זיתים על מאה מדות שמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source